פסק-דין בתיק ת"א 5861-05-09

1.         המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע - קטין יליד 2002, כתוצאה מאירוע שארע ביום 14.5.07, עת נפל מספסל, במהלך צילום תמונה שנתית בגן עירוני בו למד (להלן: "התאונה").

הנתבעת 1 הינה הרשות המקומית בתחומה פעל הגן ואשר הייתה המעסיקה של הסייעת בגן הילדים. הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים, בפוליסה לביטוח צד ג'.

            הנתבע 3 - משרד החינוך והתרבות - ומי שבזמנים הרלוונטיים העסיק את הגננת בגן.

הנתבעות 1-2 שלחו הודעת צד ג' כנגד הנתבע 3, אשר שלח אף הוא הודעת צד ד' כנגד נתבעות 1-2.

2.         בהתאם להסכמת הצדדים, אשר קיבלה ביום 1.11.12 תוקף של החלטה, הוסכם כי התובע יפוצה בסכום של 5,000 ש"ח, כאשר ההכרעה בשאלת חלוקת החבות בין נתבעות 1-2 לנתבע 3 תינתן לאחר הגשת סיכומים בכתב.

יצוין כי הסכמה זו הוגשה לאחר שכבר התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידו עדי התובע, וכן: אייל אורן - מנהל מחלקת החינוך אצל נתבעת 1, סוכן הביטוח באמצעותו בוטחה הנתבעת 1 ע"י נתבעת 2 בפוליסה הרלוונטית וכן העידה הגננת מטעם נתבע 3.

3.         לטענת נתבעות 1-2 בסיכומיהן, האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על הגננת. הנתבעות 1-2 טענו כי תפקידה של הנתבעת 1 הינו לדאוג למבנה הגן, תחזוקת ותקינות מתקניו. אולם, ביחס לתכני הלימוד, סדר היום וכיו"ב, האחריות הינה של הגננת ושל הנתבע 3 מעבידה של הגננת אשר לו הסמכות לפקח על הגננת ולו האחריות השילוחית לרשלנותה.

הנתבעות 1-2 טענו כי המדובר באירוע פתאומי, אשר ככל שיקבע כי נבע מהשגחה לא נאותה, האחריות חלה כאמור, על הגננת. הנתבעות 1-2 הכחישו את טענת נתבע 3 כי פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת 2 מכסה גם את נתבע 3. לטענת נתבעות 1-2, מדינת ישראל ולא משרד החינוך, הוספה בפוליסה כמבוטחת. עוד נטען כי הוספת מדינת ישראל כמבוטחת, נבעה לאור הוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים וזאת אך ורק לכיסוי אחריותה כ"רשות מוניציפאלית" ולא בגין מחדלים, או רשלנות, של משרד החינוך והפועלים מטעמו, כגון מורים או גננות.

4.         לטענת נתבע 3, מאחר שגן הילדים, לרבות הספסל ממנו נפל התובע, שייך לנתבעת 1 ואף הצלם נשלח ע"י הנתבעת 1, אשר גם העסיקה את הסייעת בגן, יש לחלק את האחריות, כך שלנתבעת 1 - 70% מהאחריות להתרחשות התאונה, ואילו לנתבע 3 אחריות בשיעור של 30% בלבד.

יחד עם זאת,  הנתבע 3 טען כי אין לחייבו כלל בפיצוי, שכן פוליסת הביטוח מטעם נתבעת 2, ביטחה גם את מדינת ישראל ובכללה את משרד החינוך.

הנתבע 3 טען כי משרד החינוך אינו אישיות משפטית ומשהפוליסה העניקה כיסוי ביטוחי למדינת ישראל, הרי מכוחה בוטחו גם כל משרדי המדינה. עוד הוסיף נתבע 3, כי בניגוד לטענות נתבעות 1-2, המדינה כן שילמה את חלקה בפרמיות וכי אף אם לא הייתה משלמת, הרי משלא נשלחה דרישה לתשלום והודעה על ביטול הפוליסה כנדרש בחוק חוזה ביטוח, הפוליסה עדיין בתוקף.

הנתבע 3 טען כי יש לפרש את הפוליסה כנגד מנסחתו - הנתבעת 2 וכי גם אם לטענת סוכן הביטוח המדובר בטעות, הרי משהמדינה בוטחה במסגרת הפוליסה, לא רשאית הנתבעת 2 להתעלם מהכיסוי הביטוחי.

דיון :

5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את עמדת הנתבע 3 לעניין הכיסוי הביטוחי. יחד עם זאת, אתייחס תחילה, בתמצית, לחלוקת האחריות בין נתבעת 1 לנתבעת 3:

בכתבי התביעה לא נטען לכל ליקוי בספסל עליו עמדו הילדים. הרשלנות שנטענה בכתב התביעה הייתה העמדה של "מס' רב של זאטוטים על ספסל צר וקטן לשם צילום קבוצתי. היות והגננות העמידו מס' רב של זאטוטים על הספסל, התובע נדחק החוצה". גם הקטין תיאר כי התאונה ארעה מאחר שהיה צפוף והספסל התנדנד (עמ' 12 שורה 23) ולא סיפר כי הספסל היה שבור.

            ע"פ סעיף 15 לתצהיר הגננת מטעם נתבע 3, כשהילדים עמדו על ספסל במהלך התארגנות לצילום, התובע וילד שעמד על ידו התחילו לצחקק, הגננת העירה להם שלא יזוזו כשלפתע, הילד שעמד ליד התובע דחף את התובע קלות והתובע נפל מהספסל. כלומר, גם הגננת לא טענה כי היה פגם כלשהוא בספסל.

            ע"פ עדות הגננת היא זו שהחליטה ביחד עם הצלם, על צילום התמונה באותו מקום ותוך העמדת הילדים על אותו ספסל (עמ' 29 שורות 15-16, עמ' 31 שורות 26-27).

            הגננת אישרה עוד, כי תפקידה של הסייעת הינו בעיקר ארגון הגן ועזרה לגננת בפעילות עם הילדים, אולם את ההנחיות נותנת הגננת (עמ' 34 שורות 9-24). גם מנהל מחלקת החינוך אישר בעדותו כי הסייעת מבצעת את הוראות הגננת.

            לאור האמור, משלא נטען ולא הוכח כי היה פגם כלשהוא במתקני הגן או תחזוקתו וכשמדובר בהחלטה של הגננת והצלם כי הילדים יעמדו על הספסל, עיקר האחריות רובצת על הגננת שהועסקה ע"י נתבע 3.